קטע קצר מספר השגחה פרטית חלק שני

קטע קצר מהספר החדש שנמצא בשלבי כתיבה מתוך הספר השגחה פרטית

2פרק הנחיתה פרק ראשון

:

21.9.2010

שדה התעופה לוס אנג'לס בוקר יום ראשון ,שלושה ימים לפני יום הדין הגדול ראש השנה. ההתרגשות בשיאה ,אחרי עשר שנים בגולה זה קורה ואני מתכוון לעלות חזרה לארץ ישראל . הסתכלתי על על המוני האנשים בשדה ורציתי לצעוק לכולם אני חוזר הביתה. אכן צעקתי אבל צעקתי בתוך לבי . שביל האנשים המתפתל לבדיקת הדרכונים זז באטיות וספרתי כל צעד וצעד בהתקדמות אל הארץ הנכספת, הארץ לה התפללתי בכל פעם שעמדתי לפניך אבי שבשמיים. שלום : פנתה אלי הדיילת בחיוך מזהיר פנים שלום שלום : עניתי לה לאן אתה נוסע ? שאלה אותי בשנית השבתי לה : הביתה לארץ ישראל. טיסה נעימה: ענתה לי בקולה הרך . זהו עוד חצי שעה ואני על המטוס,משחבותי לא הניחו לי לרגע דל . איך מתחילים לאן הולכים וכציד אומרים שלום לאותם אנשים שעזבתי לפני עשר שנים. "בכריזה הודיעו שנוסעי הטיסה לישראל מתבקשים לעלות". הרגשתי פתאום שחסרה לי פעימה בלב והתחלתי שוב לרעוד לקחתי איתי את ספר הגמרא שבו הייתי שקוע בזמני הפנוי ועליתי למטוס. התיישבתי ליד החלון כמו ילד בן ארבע מסתכל ומתבונן לרגע שבו אראה את גלגלי המטוס באוויר. התחלתי לתאר את הפגישה עם נעמה והבנות ,עם הורי ואחיי ... סוף סוף אוכל לראות את משפחתי ולהרגיש אותם שוב מקרוב. הייתי כל כך חזק מלא רוחניות ,לא עזבתי לרגע את עייני מן הספר. המטוס המריא ואני ביחד איתו עליתי "גבוה גבוה" והסתכלתי דרך החלון מביט בעייני איך אני עוזב את העיר הגדולה,לרגע נזכרתי ביום שהגעתי לכאן התמונה נראתה לי דומה אך ההרגשה הייתה הפעם שונה,הפעם ידעתי לאן אני נוסע ... אני נוסע אל המקום שבו גדלתי שבו ינקתי אל החברים הישנים אל המשפחה , אל הכבישים הישנים אל אותה שכונה עם עץ התותים הישן שעליו נהגתי לטפס בילדותי . אל אותם דמויות מזיכרון ילדותי אל אותה מכולת ישנה ליד

אותה קופת החולים . דמעות החלו לנזול מתוך עייני התכנסתי בתוך עצמי מתבייש שלא יראו אותי

.

אשמח לתגובתכם