אַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה ׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית

ואתה תצוה, כתוב במדרש רבה הדא הוא דכתיב (ירמיה יא, טז): זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד, והלוא בכל מיני אילנות נאים ומשבחים נקראו ישראל, בגפן ותאנה, שנאמר (תהלים פ, ט): גפן ממצרים תסיע, תאנה, שנאמר (הושע ט, י): כבכורה בתאנה בראשיתה, כתמר, שנאמר (שיר השירים ז, ח): זאת קומתך דמתה לתמר. כארז, שנאמר (תהלים צב, יג): כארז בלבנון ישגה. כאגוז, שנאמר (שיר השירים ו, יא): אל גנת אגוז ירדתי, וקראן בכל מיני שלחים, שנאמר (שם ד, יג): שלחיך פרדס רמונים, ובא ירמיה לומר: זית רענן יפה פרי תאר, אלא מה הזית הזה, עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן, ואחר כך טוחנין אותן, ואחר כך מקיפין אותן בחבלים, ומביאין אבנים ואחר כך נותנין את שמנן.

כך ישראל, באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותן טרטיוטין, ואחר כך עושין תשובה והקדוש ברוך הוא עונה להם, מנין, שנאמר (שמות ב, כג): ויאנחו בני ישראל, וכן (דברים ד, ל): בצר לך ומצאוך (שם שם, לא): כי אל רחום ה' אלהיך, הוי: זית רענן יפה פרי תאר.

ברש"י כתוב ואתה תצוה' זך. בלי שמרים

ויש לבאר את דברי רש"י שהכוונה היא ללא שום שמרים=שמץ ליכלוך של עבודה זרה ועצמיות של כוחי ועוצם ידי עשו החיל הזה. הרי כל יהודי הוא "חלק אלוקה ממעל ממש" ובשורשו הוא זך וטהור אך אורך הגלויות ועובי שיעבוד החומריות לכלכו את נשמתו והרחיקו אותו מתכליתו האמיתית וכשרוצה הוא לשוב חזרה אל שושרש נשמתו אזי חייב הוא לחזור זך ונקי ועל כן באים עליו כל מיני דברים שכביכול מקשים עליו ומטלטלים את נשמתו הנה והנה ובאים עליו כל מיני יסורים הממרקין אותו, הכל בכדי להגיע לאותה נקודת זכות שכבר הייתה בו בעבר בדיוק כמו שהשמן הכתית נמצא בתוך הפרי עוד לפני שהוא יצא אך חבוי הוא בתוכו, כך גם הנקודה הקדושה הזאת שהיא הקוסטא דחוייתא שבאדם שמשם הוא מתעורר ואליה הוא מכוון.על כן נמשלו עם ישראל לזית רענן כי בדויק כמו שכותשים אותו בשביל להוציא שמן משובח כך באים אומות העולם על עם ישראל לשעבדם ולהכותם עד שיצא "השאור שבעיסה" שהוא היצר הרע שלנו כי ללא הדרך הזאת לא נוכל לגלות את הטוב החבוי שבתוכנו

ובדיוק בדרך זו אפשר לפרש למה משה רבנו נצתווה לספור את עם ישראל, מהי חשיבות בקשה זו? האם האל הכל יכול באמת זקוק לכך? בבקשה זו התורה רוצה להראות לנו את אהבה של הבורא אלינו. משל למה הדבר דומה: לאדם שיש לו קופסת שימורים מלאה בזיתים, האם יהיה אכפת לאותו אדם כמה זיתים יש לו בקופסא? ודאי שלא! אולם אם לאותו אדם תהיה קופסא מלאה ביהלומים ודאי שהוא יספור אותה, אפילו שלוש פעמים ביום. כך רצה הקדוש ברוך הוא לרמוז לנו שבציווי הספירה למשה הוא מראה לנו את חיבתו ואהבתו אלינו. כל אחד ואחד מאיתנו הוא יהלום, יהלום שלפעמיים צריך ללטש ולנקות, גם עם הדבר מצריך "וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותן וכופתין אותם", העיקר שהניקוי והליטוש יעזרו לאותו האדם לחזור ולהיות זך ונקי.

שנזכה לגלות את האור הטוב שבתוכנו ואז יתקיים בנו את המשך הפסוק וכמו שפירש רש"י להעלות נר תמיד. מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה שיהודי יהיה רצונו רק לעשות רצון השם ללא שום גורם מפריע ויצר הרע