כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ

כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ

ברש"י כתוב וכשתחפץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם

וצריך ביאור למה כל כך חשוב שהתורה מצווה את משה לספור ולדעת את מנין עם ישראל ולא עוד שהתורה מצווה כמה פעמים לדעת את מנינם איזה ערך חשוב ומה אנו צרכים ללמוד מצווי זה, על כן נקדים במשל בכדי להבין את הדברים "משל לאדם שיש לו קופסת שימורים מלאה בזיתים, האם יהיה אכפת לאותו אדם כמה זיתים יש לו בקופסא? ודאי שלא! אולם אם לאותו אדם תהיה קופסא מלאה ביהלומים ודאי שהוא יספור אותה, אפילו שלוש פעמים ביום. כך רצה הקדוש ברוך הוא לרמוז לנו שבציווי הספירה למשה הוא מראה לנו את חיבתו ואהבתו אלינו. כל אחד ואחד מאיתנו הוא יהלום שווה ערך.

וכשיהודי מרגיש שייכות לעם ישראל חיבור ורצון להיפקד בתוך העם. זה השמחה שלו שהוא נכלל ונספר עם כולם,כל אחד ואחד מאיתנו רוצה להיות קשור בעץ החיים שזוהי השמחה האמתית והנצחית אך זה וודאי מגיע לאדם רק אחרי שהוא מבין שהוא שווה ערך ויקר כי כשאדם איננו מאמין בכך וחושב הוא שאיננו ראוי לכלום ואינו שווה כלום אין בו רצון לשום עשיה ובוודאי לא עשיה רוחנית שהיא המנוע והמניע של הגוף ומשם נמשכים כל המידות הטובות והרעות כי כשאדם מעורך מקבל הוא רצון טוב לעשות דברים שאפילו מעל יכולתו הטבעית . אך כשאדם מרגיש שאינו שווה כלום גם ביצועיו ימדדו בזה כי עצבות שורה על אדם כזה ואולי כעס ומרירות שמרגיש הוא שאין הוא ראוי ומה כבר אני שווה בעשייתי

אך דע לך יהודי יקר ערך, יהלום יקר, אבן מרגלית ,כמה השם אוהב אותך אם תסתכל על עצמך כמה השם עזר לך עד היום כמה פעמים ניצלת בנס כמה פעמים היה קשה לך בפרנסה והישועה הגיע כמה פעמים צעקת והשם היה שם הרי אם לא השם מוצאיך מארץ מצרים אתה ובנך ובני בנך עבדים הייתם אם לא חסדי השם המרובים יכולנו להיות כליה בידי הצורר המן הרשע והשם הפך את הגורל על פניו וכל זה כי מרחם הוא עליך כרחם אב על בנו , ואפילו שקשה לך וגם לא הולך לך כמו שאתה רוצה וצר לך ומצאוך כל הדברים האלה , דע כמו שמייסר אב את בנו כך מייסרך השם בכדי ללמדך לחזור לדרך הישר בכדי להטיב עמך באחריתך כי הכל זה לטובה . והעצה היחידה היא להיות תמיד בשמחה וירגיל האדם את עצמו במידה זאת והסתפק במועט וישמח בחברו ובכל עם ישראל

והנה כמה עצות טובות לאדם מספר אורחות צדיקים שער השמחה

מי שמאמין באלהים בלב שלם, ובוטח בו בביטחון חזק – יביא אותו הביטחון שלא יפחד מעולם מדבר רע, ולא יעבוד לאדם זולתו להתרצות אליו, ולא יקווה לאיש, ולא יסכים עמהם בדבר שהוא כנגד עבודת הבורא יתברך; ולא יפחידוהו ענייניהם, ולא יחת ממחלוקתם. ואם יוכיח אותם – לא יזהר בכבודם, ואם יכלימוהו – לא יבוש מהם, ולא יְיַפה להם השקר, כמו שאמר הנביא (ישעיהו נ ז): "ואדני אלהים יעזר לי, על כן לא נכלמתי, על כן שמתי פני כחלמיש, ואדע כי לא אבוש". הבוטח באלהים – יביאנו הביטחון לפנות לבו מענייני העולם, לייחד עצמו לענייני התורה והעבודה. וצריך אדם לחקור הדעות המחזיקות את לבו, להיות בביטחון שלם באלהים: מחשבה ראשונה – שידע בידיעה ברורה כי האלהים מרחם על האדם יותר מכל מרחם, והוא משגיח עליו בסתר ובגלוי. ובעת שהוא אינו שומר עצמו כראוי – האלוהים מרחם עליו ושומר אותו מן הפגעים, כעניין שנאמר (תהלים קטז ז): "שמר פתאים יי". המחשבה השניה – אשר כל הטובות המגיעות אליו מאביו ומאמו, ואחיו וקרוביו ורעיו – הכל מאת השם יתברך הוא; ואלו הם שלוחי המקום ברוך הוא. השלישית – שידע שכל הטובות הם מחסדי האלהים, לא שהוא ראוי לכך. ואין הקדוש ברוך הוא מטיב לו מפני שהוא צריך לו, אך נדבה וחסד. הרביעית – שידע אשר לכל ענייניו יש גבול וקץ, ואין שום אדם יכול להוסיף ולגרוע על מה שגזר הבורא יתעלה. ומה שגזר הקדוש ברוך הוא שיהיה לו מעט – אין אדם יכול להרבות, או למעט הריבוי. ומה שגזר לאחר – אין שום אדם יכול להקדים, ולא לאחר מה שגזר להקדים. אך הכל הוא בגזרת העליון וברצונו. החמישית – שידע שהבורא יתברך רואה את לבו, אם ביטחונו בו ביטחון שלם בלא מרמה. כי עבד המשרת לאדם בשר ודם – יכול העבד לגנב לב אדונו, שיהיה האדון סובר שהעבד אוהבו בכל לב אף על פי שהוא שונאו, והאדון יעשה לו טובה בחזקת שהוא אוהבו. וכל זה לא ייתכן בבורא יתברך, כי הוא יודע יצר הלב והמחשבה שבו, והוא יודע עליונות ותחתונות, אמונתו וכפירתו. לכן אין לילך לפניו ברמאות. הששית – שייקח אל לבו לקיים מה שצווהו, ולהימנע מכל מה שהזהירו שלא לעשות, כאשר הוא חפץ שהבורא יתעלה יעשה לו הדבר שהוא בוטח בו. כדברי רבותינו (אבות ב ד): עשה רצונו כרצונך, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. אבל מי שבוטח בשם יתעלה ואינו מקיים מה שצווהו, כמה הוא שוטה וכסיל! ועל זה נאמר (איוב כז ח-ט): "מה תקות חנף כי יבצע, כי ישל אלוה נפשו. הצעקתו ישמע אל, כי תבוא עליו צרה?" ואומר (ירמיהו ז ט-י): "הגנוב רצוח ונאוף, והשבע לשקר וקטר לבעל, והלוך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם, ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו?!" ואומר (שם פסוק יא): "המערת פרצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם?!" השביעית – שידע כי הבורא ברוך הוא ברא את האדם למלאכות רבות, וברא לו מזונו על ידי טורח גדול ועבודה. ואם היו כל העניינים והמזונות והבגדים מוכנים לאדם בלא טורח, אז היו כמה מצוות בטילות, כגון: הצדקה, והגניבה והגזילה והחמדה שיתרחק מהן. דאם היו לו כל צרכו בלא טורח, היאך יתאווה לגנוב ולגזול? וכשהוא טורח ומרחיק אותו, שאינו חומד את שאינו שלו – אז הוא בוטח באלהים. ועליו הכתוב אומר (תהלים לב י): "והבוטח ביי – חסד יסובבנהו". ועל זה גנז חזקיהו מלך יהודה ספר הרפואות (פסחים נו א), כדי שיבטח החולה באלוהים יתעלה, ולא ברפואות. גם אם היה אדם בטל ממלאכה, ולא היה טורח אחר מזונותיו, היה בועט ורודף אחר העבירות, כדכתיב (דברים לב טו): "וישמן ישורון ויבעט". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ב ב): "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון".