דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר

דברי הרמב"ן

מקרא זה כדברי רבותינו (נדה כז) ובמשמעותו אמרו(שם לא) אשה כי תזריע אשה מזרעת תחילה יולדת זכר ואין כוונתם שיעשה הולד מזרע האשה כי האשה אע"פ שיש לה ביצים כביצי זכר או שלא יעשה בהן זרע כלל או שאין הזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר אבל אמרם "מזרעת" על דם הרחם שיתאסף בשעת גמר ביאה באם ומתאחז בזרע הזכר כי לדעתם הולד נוצר מדם הנקבה ומלובן האיש ולשניהם יקראו זרע וכך אמרו (שם) שלשה שותפין יש בו באדם איש מזריע בו לובן שממנו גידים ועצמות ולובן שבעין אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין וגם דעת הרופאים ביצירה כך היא ועל דעת פילוסופי היונים כל גוף העובר מדם האשה אין בו לאיש אלא הכח הידוע בלשונם היולי שהוא נותן צורה בחומר כי אין בין ביצת התרנגולת הבאה מן הזכר לנולדת מן המתפלשת בעפר שום הפרש וזו תגדל אפרוח וזו לא תזרע ולא תצמיח בהמנע ממנה החום היסודי שהוא לה היולי ואם כן יהיה מלת תזריע כמו זרועיה תצמיח (ישעיהו סא יא) וכן אמר אונקלוס ארי תעדי

הספורנו מפרש

אשה כי תזריע וילדה זכר. כבר אמרו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר (נדה פא, א) וזה כי אמנם זרע האשה והוא הלחות הנפלט ממנה לפעמים בעת החבור לא יכנס ביצירת הזכר כלל, אבל דמה יתפעל ויקפא בזרע האיש, וכאשר יכנס מזרעה

הלחותיי בדמה הנקפא יהיה בו ללחות מותריי ויהיה הולד נקבה

.ועל פי הרמז "אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר" דרך עבודת השם שבה צריך לעבוד יהודי להשם יתברך צריך להיות בשני הבחינות, בחינת היראה ובחינת האהבה כפי שכתוב בתיקוני הזוהר הקדוש, שיהודי צריך לעבוד את השם בתרי גדפין (שני כנפיים) "דא פיקודא קדמה יראת השם דא פיקודא תנינא אהבה" מצווה ראשונה יראה שנייה אהבה, "בדחילו ורחימו" ולכאורה קשה איך יכול להיות שמדת יראה גדולה מאהבה הרי עבד שעובד את אדונו מתוך אהבה אין לך דבר גדול מזה אז איך הזהר הקדוש מתחיל דווקא "מצווה ראשונה יראה" אלא רוצה לומר לנו הזוהר כשאדם הוא ירא את השם המידה הזאת תוליד אצלו ודאי את מידת האהבה, בדיוק מה שנרמז בפסוק"אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר" שאשה מורה על מידת היראה שנאמר "אשה יראת השם היא תתהלל, וזכר מדת אהבה

.(אם מתחיל מאשה (ממדת היראה), אז יולדת זכר,(מגיע למדת אהבה

כמבואר שההתחלה "בדחילו ורחימו" קודם כל יראה אף על פי שאהבה היא מדרגה גבוה יותר, אך הכלי לקבלה היא מדת היראה, ובלא זה אין אהבה מתקיימת רק כאשר אשה מזרעת תחילה אז יולדת זכר וכך יש קיום בר קיימא לאהבה שהיא מושתת על יסוד היראה וכך גם יכול האדם להגיע לדרגות רוחניות גבהות בדיוק כמו הציפור שעפה עם שני כנפיים כך גם היהודי צריך שני כנפיים של יראה ואהבה להשיג את המעלות

הרוחניות אשר להם הוא שואף להגיע וללא שני כנפיים אלו אין התורה שלו פורחת באוויר

ועוד נאמר בתהילים ׁקיאׂׂ "ראשית חכמה יראת השם שכל טוב לכל עשיהם שראשון לכל חכמה היא חכמת היראה כי כשאדם הוא ירא שמיים בכל רמח אבריו בוודאי תיולד אצלו אהבת הבורא יתברך ובזה יאירו פניו, שנאמר "חכמת השם תאיר פנים. ובכך נוחל הוא שני עולמות את העולם הזה ואת העולם הבא. וכל זה בתנאי שמחובר הוא לעץ החיים שהיא התורה הקדושה שבא הוא לומד וחוקר בעיון את דרכי האמת ויחוד הבורא יתברך ומציאותו והשגחתו הפרטית על כל דבר ודבר. ואין דבר קטן או גדול שיכולים לערערו,כי משול הוא לעץ שתול על פלגי מים שענפיו מרובים ושורשיו עמוקים מגודל העיון והחקר וכבר תפשוט אהבה בלב ומהלב אל כלי הדם ומכלי הדם לאברים ומשם ירוצו איבריו לעשות רצון בוראו

,

שנזכה לעבוד את השם מתוך יראה ואהבה אמן ואמן