ממכתבי רבי נתן ("עלים לתרופה", מכתב תיט)

ממכתבי רבי נתן ("עלים לתרופה", מכתב תיט)

בעזרת השם יתברך, יום ד', תענית אסתר, תר"ג ברסלב.

"השם יתברך יזכה אותך וכולנו לזכות בפורים הזה לקבל עלינו קיום התורה מחדש, לקיים 'קיימו מה שקיבלו כבר', והעיקר – שנזכה אנחנו ואתם לקבל ולהבין בכל עת העצות עמקות והרמזים, שהם בחינת ידיים, שיש בים החכמה, שהם חידושי תורתו הקדושים של אדוננו מורנו ורבנו, זכר צדיק וקדוש לברכה, כי מאד מאד עמקו רמזיו גם אליך, בני חביבי, הן קודם המעשה הן לאחר המעשה, הן לעניין סור מרע הן לעניין עשה טוב. למשל, כשצריכין להתפלל, והמניעות והמחשבות זרות מתפשטין מכל צד ומקיפין אותו מאד מאד, כידוע לכל, וכמו שכתוב בהתורה "תהומות יכסיומו", סימן ט, שכשהאדם עומד להתפלל, אזי הקליפות מסבבין אותו וכו', ומבואר שם עצה טובה, שיתגבר לומר על-כל-פנים הדיבור באמת כפי מה שהוא, כמו שכתוב שם על פסוק: 'צהר תעשה לתבה' וכו'. אשרי אוזניים, שכך שומעות וכו', אבל עיקר העצה לתכליתה צריכין להבין על-ידי רמזים ביד, שאי אפשר לבאר, וכן העצה, שכתב לעניין התפילה – לסלק הכבדות והמרה-שחורה, המעכבין את התפילה מלהתפלל בכוונה וחיות, שהוא התורה "אזמרה לאלוקי בעודי" שהוא להחיות את עצמו במעט דמעט הנקודות דנקודות טובות, שנמצאים בו עדיין וכו', אף-על-פי שהעצה באתגליא היא טובה לכל, מתוק לנפש ומרפא לעצם, וכבר החיה כמה נפשות על-ידי זה, אף-על-פי-כן יש כמה עתים, שקשה להחיות את עצמו גם בזה, כי-אם על-ידי שהשם יתברך עוזר להבין הרמזים, שמרמז לכל אחד ואחד, לכל מקום שהוא האמת – שעדיין חביבותה דקודשא בריך הוא וכו'".

"ועיקר ההתחזקות – על-פי כל דרכי עצותיו, אף-על-פי שגילה אותם בפרוש, וצריכים להאמין בדבריו ולקיימם בפשיטות, אף-על-פי-כן עדיין צריכין להבין מרחוק הרמזים, בפרט הרמזים מעוצם גדולתו וכוחו של הזקן דקדושה סבא דסבין, שאנו חוסים בצילו, שממנו מבינים גדולתו של יוצר בראשית ועצם חסדיו עד אין קץ וכו'. כל זה דיברנו בזה הרבה, אבל יותר מזה צריכין להשתדל להבין הרמזים שהם עד אין סוף ואין תכלית. ועתה תבין מחדש, שאין שום ייאוש בעולם, ושגם אני ואתה וכולנו צריכין להתחזק בשמחה גדולה בלי שיעור בכל יום, ובפרט בימי שמחה, ובפרט בפורים. אשרינו, אשרינו שאנו זוכים לכתוב דברים כאלה, הנובעים מהרמזים, שיש בים החכמה, שעל-ידי זה זוכין להארת הרצון בשעת האכילה אם אינו שלימזלניק שלומיאלים, רוע מזל] וכו', וזה עתה אצלי כל כוונת פורים, כי עיקר הכנעת עמלק, יימח שמו, היה על-ידי 'והיה כאשר ירים משה ידו – וגבר ישראל', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה, דהיינו שמשה רבנו הרים ידיו ורמז להם להסתכל כלפי מעלה, כי עמלק הוא קליפה קשה כל-כך שכלול מכל הקליפות והסיטרא אחרא: שכשהוא מתפשט ומתגרה בישראל, אי אפשר לצדיק לדבר ולהוכיח את ישראל, כי-אם מה שמרים ידיו ומרמז להם: הסתכלו כלפי מעלה, כי עדיין ה' אתכם, כי מלא כל הארץ כבודו". דברי אביך, נתן מברסלב