משנכנס אדר מרבין בשמחה

נכנס אדר מרבין בשמחה: מהות השמחה מה היא

צריך להתבונן בדברי חז"ל ולהבין את מה שאמרו לגבי המושג "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ,יוצא מזה הכלל שתמיד חייב אדם להיות בשמחה שאם לא כך היה להם לומר משנכנס אדר "צריך להיות בשמחה" , אך מכוון שאמרו להרבות בשמחה למדנו את הכלל שתמיד חייב אדם להיות בשמחה.

ובאמת איך אפשר לחייב את האדם תמיד להיות בשמחה אם כל מה שעובר עליו בחיי היום יום ולא עוד שאומר הפסוק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אלוקיך בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:" שהקללה באה על האדם על שלא היה בשמחה בעבדו את הקדוש ברוך הוא. ומה היא אותה שמחה שאותה ביקש השם הרי שמחה היא דבר רוחני וכל אחד יוכל לפרש לעצמו את מה שעושה אותו שמח, ואולי זה נגד רצון ה'.

ובכן בספר ארחות צדיקים כתוב שער התשיעי - שער השמחה השמחה. המידה הזאת באה לאדם מחמת רוב שלווה בלבו בלי פגע רע. ואדם המשיג תאוותו, ולא יארע לו דבר המעציב אותו – בזה יהיה לו שמחה תדיר. ומי שיש בו שמחה תדיר – יאירו פניו, וזיוו מבהיק, וגופו בריא, ואין זקנה ממהרת לבוא עליו, כמו שנאמר (משלי יז כב): "לב שמח ייטיב גהה".

וביאור דבריו הקדושים בפשטות שמי שיש לו בטחון ואמונה שלמה בה' יתברך וזו היא כל תאוותו להשיג את השם וחפץ הוא במצוותיו אז וודאי שהוא נמצא בידיים של מי שאוהב אותו, ליבו תמיד יהיה שמח כי אין שמחה אמתית כמו שמחת המצווה והדבקות בו יתברך, מי שחושב שהו יכול למצאו שמחה אחרת או תאווה אחרת מלבד זולתו יתברך חייו אינם חיים ושקרן הוא כי האמת היא מפי דברי הרב "ואדם המשיג תאוותו,ולא יארע לו דבר המעציב אותו " ואמרו חז"ל "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" וכי איך יהיה שמח ועדיין לא השיג כל תאוותו .

מכאן לומדים כלל גדול שהשמחה האמתית היא הדבקות בו יתברך וכי כל דבר זולתו יתברך שקר הוא ותעתועי היצר אשר מפתה את האדם בתחבולותיו ההורסים והמפתים שבזכותם חושב האדם להשיג בהם את כל תאוותיו ורצונותיו ובכך ישמח. אך הדרך להשיג את כל רצונותיו הם שקר ותעתוע של דמיונותיו המרובים ואחרי זה נופל הוא לעצבות. ועצבות זה הסטרא אחרא הכי גדולה שיכולה להיות מכוון שהאדם לא השיג את מבוקשו וודאי כועס הוא ועצוב מחמת כישלונו ומפיל את זה על החיים שלו שמדוע לא הולך לו, ולמה הוא לא מצליח להגיע לאן שהוא רוצה. אז דע לך שהכל זה עצת היצר הרע שרוצה שתיפול לעצבות כי שאדם לא נמצא בשמחה ישר השם יתברך עוזב אותו כמו שקרה ליעקב אבינו עליו השלום שכל זמן שהיה בעצבות רוח הקודש עזבה אותו כי בזמן שעבר עליו כל העניין של יוסף הצדיק והמעשה של השבטים פסקה ממנו הנבואה כי היה בעצבות.

ועוד אומר הזוהר הקדוש שהקדוש ברוך הוא שונא את העצבות כי הכלל הוא "שכל מאן דרחמנא עביד לטב עביד" שכל מה שהשם עושה הכל זה לטובה אז למה להיות עצובים . כי הכל זה חוסר אמונה. כי אדם שיש לו אמונה בשם יתברך שמח בכל מה שעובר עליו כי הכל זה השם ואין מציאות אחרת והכל זה לטובה כי את אשר השם יאהב יוכיח וכל זה לטובתו הנצחית ולתקן את המעוות בחייו שזה השקר שהוא חיי בו ומנסה להשיג את תאוותיו הדמיוניים.

כי העיקר היא השמחה האמתית זה הדבקות בשם ללא תנאים שבכל מה שעובר עליו זה רצון השם והכל זה לטובה וכל תאוותיו הוא להתקרב אליו יתברך ולהיות שלם בלבו שהשם אוהב אותו וזה השמחה האמתית שיכול להשיג האדם שנאמר לא בשמיים היא ולא מעבר לים כי בפיך ובלבבך לאהוב את השם .

יהי רצון שנשמח כולנו שמחה אמתית שמחה של מצווה שמחה של דבקות ואהבת השם יתברך