Untitled

"וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (פרשת משפטים, כא יט) "מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות"

(מס' ברכות ס)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שגוזרים למעלה שהאדם יתרפא על ידי סם פלוני איש פלוני ביום פלוני. נשאלת השאלה: איך יודעים הרופאים איך לרפאות את האדם? עונה על כך רבינו נחמן מברסלב: אם עושים 'פדיון נפש' אז יכול הרופא לרפאות. מה שצריך האדם להתרפאות דווקא על ידי הדברים הללו, זה רק מחמת מידת הדין, שנגזר עליו שיימשך לו החולי עד אותו זמן ואותו יום מסוים שקבעו לו מלמעלה, ואינו יכול להתרפאות אלא על ידי סיבות אלו עד שיזדמנו יחד ביום פלוני כפי שקבעו לו, אך כשעושה פדיון וממתיק את הדין מעליו, נתבטלת הגזירה, ואז יוכל להתרפאות על ידי כל דרך שהיא ולווא דווקא על ידי תרופה מסוימת ואיש מסוים ביום מסוים. למדים מכאן, שהרופא אינו יכול לרפאות את האדם [ברפואה שלימה] אלא על ידי שעושה 'פדיון נפש' לפני כן, כדי להמתיק מעליו את הדין, ואז על ידי כך יש לרופא רשות לרפאות.

ורפא ירפא – גימטרייא "פדיון נפש" [עם השתי מילים], ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות – מכאן ואילך, כלומר מכשעשה האדם 'פדיון נפש', אז מכאן ואילך יש רשות לרופא לרפאות אותו.