"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה" (פרשת יתרו, יח ט)

"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה" (פרשת יתרו, יח ט)

דבר נפלא מלמד אותנו רבינו נחמן מברסלב, שאצל רוב בני האדם, אין השמחה של כל הטובות ביחד, כלומר שאי אפשר לשמוח על כמה טובות ביחד, ומסביר זאת על ידי משל: כשבאים לחתונה – יש מי ששמח מהאכילה של הבשר והדגים וכיוצא בזה, יש אחד ששמח מהתזמורת, יש אחד ששמח מדברים אחרים שיש שם, ויש ששמח מהחתונה עצמה, כגון המחותנים שאינם משגיחים על אכילה ושתיה אלא שמחים מהחתונה עצמה, אבל אין אדם שיהיה שמח מכל השמחות ביחד, ואפילו מי ששמח מכל הדברים ביחד, אף על פי כן השמחה היא מכל דבר ודבר בנפרד, וגם יש אחד שאין לו שום שמחה כלל, לא מן האכילה והשתיה ולא משאר דברים אחרים, ואדרבה יש לו קנאה וצער, שמקנא על השידוך.

שלימות השמחה היא, מי שזוכה לשמוח מכל הטובות ביחד, וזה אי אפשר אלא כשמסתכל למעלה על כל הטובה, כלומר על השורש, שהוא ה' יתברך, שמשם נמשכות כל הטובות לעולם, ושם בשורש הכל אחד, ואז אפשר לשמוח מכל הטובות ביחד, כי הוא שמח על שנתגלה חסד ה' בעולם שעל ידי זה יודעים ומכירים את ה' יתברך, ואין זה משנה אם הטובה נעשית לו או שלאחר, כי הוא שמח משורש הדבר, שכאמור זה ה' יתברך בעצמו שמשפיע על כולם, ואז השמחה היא גדולה מאד ומאירה באור גדול מאד. ומכל טובה וטובה שנעשה לו או לאחר, מתגדלת השמחה ביותר ואור השמחה הוא יותר גדול, ועל כן כשנכללת השמחה מכל הטובות ביחד אז אור השמחה גדול מאד כנ"ל ולא שייך לקנא ולהצטער בשמחת חבירו.

ויחד יתרו על כל הטובה – שהיה שמח מכל הטובות ביחד, כלומר מכל הנסים והאותות והמופתים שנעשו לעם ישראל, היה שמח מכולם באופן אחד, כי הסתכל למעלה על כל הטובה, שהוא השורש שזה ה' יתברך, ששם הכל אחד ושם נכללים כל השמחות ביחד.