הקליק שהציל את חיי

קטע מתוך הספר השגחה פרטית

כמעט שנה עוברת, אני מרגיש שאני נרקב לחלוטין, הבית שלי עומד בפני פירוק. "אל תאיימי עלי שאת עוזבת, מצידי תעזבי, כבר נמאס לי מהכל", אלה היו המילים היחידות שהחזרתי לנעמה. בעסק אני כבר לא יכול לראות יותר את יניב, הוא פשוט היה ההפך שלי לחלוטין, מכל הבחינות. במצב זה אני לא יודע מה לעשות, שהרי החברים הכי טובים שלי כבר אינם ואין לי עם מי לדבר. הרגשתי שאני בודד.

תחילת השינוי קרה באחד הלילות: בעודי יושב על המחשב, כהרגלי, בטומאה, עולה קישור השולח אותי אל אתר המכיל את הספר

הלכות יסודי התורה - פרק ראשון

א יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל נמצא. וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו:

ב ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות:

ג ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי. ולא יבטל הוא לבטולם. שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם. לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם:

ד הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת. הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו. והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו. כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו:

ה המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ. והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית. בכח שאין לו הפסק. שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב. והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף:

ו וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך. וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה. עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו:

ז אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים. אלא אחד. שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם. לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה. ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות. אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם. אילו היו אלוהות הרבה היו גופין וגויות. מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות. ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין קץ. וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף. ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד. אין כחו כח גוף. והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר. לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד. וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד:

ח הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב''ה גוף וגוייה שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, והגוף לא יהיה בשני מקומות. ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה. ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה. ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים:

ט אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו. כתובים באצבע אלהים. יד ה'. עיני ה'. אזני ה'. וכיוצא בדברים האלו. הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הגופות ודברה תורה כלשון בני אדם. והכל כנויים הן. שנאמר אם שנותי ברק חרבי, וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג אלא משל והכל משל. ראיה לדבר שנביא אחד אומר שראה הקב''ה לבושיה כתלג חיור. ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה. משה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה. ובסיני כשליח צבור עטוף. לומר שאין לו דמות וצורה אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה, ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו. וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא:

י מהו זה שביקש משה רבינו להשיג כשאמר הראני נא את כבודך. ביקש לידע אמיתת המצאו של הקדוש ב''ה עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים. כך ביקש משה רבינו להיות מציאות הקב''ה נפרדת בלבו משאר הנמצאים עד שידע אמתת המצאו כאשר היא. והשיבו ברוך הוא שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בוריו. והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא ידע לאחריו. עד שהשיג מאמיתת המצאו דבר שנפרד הקב''ה בדעתו משאר הנמצאים. כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר גופי האנשים. ועל דבר זה רמז הכתוב ואמר וראית את אחורי ופני לא יראו:

ישבתי ובכיתי, בכיתי כמו ילד קטן שאבא ואימא שלו עזבו אותו והוא הלך לאיבוד באיזה ארץ רחוקה. לא יכולתי להפסיק לבכות. עד אור הבוקר ישבתי וקראתי את כל הספר, תוך שאני עושה חשבון נפש עצמי: "תראה איך אתה נראה ולאיזה מצב הגעת, איפה כל מה שהבטחת לעצמך כשהיית צעיר. תראה, הכל בגלל הגאווה הנוראה הזאת שלך הפסדת את כל החברים שלך. היה לך טוב אהבו אותך ואתה הרסת הכל".

מאז המקרה עם אותו הפקק(מתוך הספר) השתנו חיי, לא בחיצוניות כמו בפנימיות שהשתנתה ועימה הראייה על החיים בכלל. לאחר המחקר שעשיתי וההתעמקות שלי בלימודי היהדות הייתה לי בהחלט ידיעה מוחלטת בקיומו של העולם הבא. העיקר והטפל בחיים השתנו אצלי, כל השאלות של חיי נפתרו והתחלתי לחיות עם סיבה ותכלית ממשית שחיזקה אותי יום-יום שעה-שעה. הרי בסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא נשאר כאן לנצח, כולנו עוזבים, השאלה האם האדם יודע זאת ומכין עצמו לקראת, או שהוא מדחיק את השאלה הזאת כל חייו ונוח לו לחיות כעיוור בחושך, רק "שתה ואכול כי מחר נמות", הוא עמל כל חייו להשיג כסף ותו לא, ואחרי שהשיג את "הכל" אבדה כבר שעתו בעולם והוא זקן: "ואם בגבורות שמונים שנה".

הרהורים: מי מבטיח לאדם שהוא יספיק לנצל הזמן הקצוב לו ולמלא את כל תאוותו, מי מאיתנו יודע מה יהיה מחר? וגם אם אני טועה, חס וחלילה, מה הפסדתי בחיי? הרי הרגשתי במשך הזמן הזה אושר וסיפוק גדול: בית, משפחה וחברים ותכלית אמיתית שבשבילה אני חי.

האמת היא אחת!

או שהיהדות צודקת והכל אמת! ואולי שלא חס וחלילה? ונניח שלא אזי מה כבר הפסדתי, מה כבר אתם יכולים למכור לי שעוד לא עשיתי?

הרי כל זמן שאדם הולך אחר התאווה שלו, נמשך הוא אל תולדות החומר, וירחק מדרך הנפש המשכלת, ואז יתגבר יצרו עליו.

כעניין שנאמר "וישמן ישורון ויבעט, כי "התאווה" מעוללת כל החטאים

צחי לאון

#הלכותיוסדהתורהחזרהבתשובההשגחהפרטית